אחת התלונות המוכרות מצד הצופים או מי שקורא את התסריט שלנו היא התלונה על אינפו-דאמפ, או בעברית הטחת מידע. הרגע הנוראי הזה שבו דמות אחת מסבירה לצופה את הסרט.
למי שעוקב אחרי ז'אנר סדרות הבילוש והמשטרה האמריקאיות למיניהם (היי, אני) יש סיוטים על הסיכומים שהדמויות עושות לצופים שחזרו הרגע מהפסקת פרסומות. שלושה בלשים עומדים מעל גופה מכוסה בסדין וחוזרים בקצרה על כל מה שאירע בחצי שעה האחרונה של הפרק, לפעמים יש גם פתולוג או דמות חדשה שדרכה אנחנו שומעים את הדיווח. זה אולי קלישאה אבל המטרה היא אותה המטרה - לתת לצופים את המידע שהם צריכים בשביל להבין את העולם של הסיפור.
במידה ואתם כותבים את חוק וסדר החדש, הדיווח המשטרתי הזה הוא דרך קלאסית להטיח הרבה מידע בצופים אבל אם נתרחק מהז'אנר הבלשי, נהיה קצת יותר קשה לדחוף מידע בצורה אלגנטית ובלי לנאום.
מה קרה עכשיו?
בתור תסריטאים אתם חיים עם עולם של התסריט שלכם חודשים אם לא שנים, אבל הצופים רק הגיעו. אתם צריכים לצאת מנקודת הנחה שהם אינם יודעים דבר על החוקים של העולם הזה, גם אם מדובר על ישראל של המאה העשרים ואחת ובעיקר אם מדובר על ארץ קסומה שיש בה, נגיד, דרקונים יורקי אש/קרח.
לא משנה איפה ומתי הסרט שלכם מתרחש, אתם צריכים לספק לצופים מידע. בין אם מדובר בז'אנרים ספקולטיביים למיניהם – אימה, מדע בדיוני, פנטזיה, היסטוריה אלטרנטיבית, אבל גם אם מדובר בישראל של שנות השבעים או בחברת סחר במטבע חוץ בתל אביב של 2024. לעולם שיצרתם יש חוקים משלו וההתנהגות של הדמויות שלכם נובעת מהחוקים האלה.
סופרים רבים מטולקין ועד סנדרסון בזבזו המון זמן ודיו על הסברים של העולם שבו מתרחשות העלילות שלהם ועל מערכות הקסם המיוחדות שקיימות בו. ג'ון לה קרה הסביר שוב ושוב שלעולם המרגלים יש חוקים משלו. אבל בתור תסריטאים אנחנו מוגבלים הרבה יותר - ההסברים שלנו צריכים להיעשות על ידי שני דברים מרכזיים – דיאלוג ופעולה.
כנגד ארבעה בנים דיברה התורה
דיאלוג הוא דרך קלאסית לחלוק מידע עם הצופה מבלי שזה יראה מאולץ מידי, במידה ועושים את זה נכון. דמויות משנה יכולת לעזור לנו להנגיש את העולם של הסיפור. אתן לכם כמה דוגמאות קלאסיות - חג האביב עומד להסתיים אז תנו לי להשתמש במשל מוכר לכולנו כדי להמחיש.
חכם – המעצבן שתמיד צריך להסביר לכולם הכל, למרות שכל הדמויות בסיפור כבר יודעות שאסור להצליב את הזרמים או לפתוח את דלת המרתף – הוא חייב להזכיר לנו מה יקרה אם יעשו זאת.
רשע – פיל בחנות חרסינה, זה שצריך להסביר לו שוב ושוב מה לא לעשות כי יש השלכות למעשים שלו וזה מה שיקרה אם תמשיך להתנהג ככה.
תם – הוא חדש, הוא לא יודע איך דברים מתנהלים פה ואין לו מושג איך לפעול. אם לא נסביר לו מה יקרה הוא ידפוק את כל העסק.
שאינו יודע לשאול – בין אם הוא לא מעוניין או בהלם מהסיטואציה, את פתח לו – אחת הדמויות צריכה לקחת אותו לסיור בעולם - תעקוב אחרי ותעשה מה שאני אומרת לך, אחרת תישא בתוצאות.
כמובן שכל זה מאוד ראשוני ואתם צריכים להכניס בעלילה את הפעולות הנכונות על מנת לגרום לכל זה להיראות אורגני ולא מאולץ, כאן מגיע הכישרון.
אינפו-דאמפ – אהובתי
אישית, הדרך שאני הכי אוהבת להסביר עולם היא דרך פעולה. יש מפלצת המרתף - תנו לדמות שלך לפתוח את הדלת ותראו לנו מה קורה. יש קוסם זקן ביער - תנו לדמות שלכם לפגוש אותו. סחר במידע פנימי אסור - תנו למישהו להיתפס. פעולה נראית הרבה יותר טוב על המסך. הכל תלוי בסיפור שלכם, בדמות הראשית, בעלילה ובעולם שבניתם.
בפעם הבאה נדבר על עלילה – החלק הקשה באמת :)
Σχόλια