חוקים לחיים - מהדורת פארק היורה

השבוע יצא לי לראות שוב על מסך גדול את אחד הסרטים האהובים עליי – פארק היורה. אני שמחה לבשר שהסרט עדיין עובד למרות השנים והשינויים באפקטים המיוחדים. מדהים לחשוב שסרט שמבוסס על פרמיס כל כך הזוי כמו שיבוט יצורים פרהיסטוריים יהיה כל כך מוצלח.

זה גרם לי לחשוב על עניין השעיית הספק, חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו עושים בתור תסריטאים. העניין מודגש בעיקר בסרט כמו פארק היורה, היו

צרים מבקשים מאתנו להאמין שאפשר לשבט דינוזאורים מדי.אן.איי בן 65 מיליון שנה. אם אנחנו מסכימים לחוזה הזה, אפשר לצאת לדרך. זה הקסם של הקולנוע, וסיפורים בכלל. בכל סרט או סדרה, בכל רומן נדרש מאתנו לעזוב את המציאות בצד ולתת אמון בעולם שנכתב עבור הסרט. אבל אמון זו מילת המפתח בעניין הזה, אל דאגה אני אסביר.

נפילת אמון

בין אם אנחנו מטיילים בעולם עם דינוזאורים משובטים, או בעולם שבו האנושות הצליחה ליישב מערכת כוכבים מרוחקת או מציאות שבה אישה נבחרה לראשות הממשלה, יש חוקים. אתם בונים את החוקים האלה, אתם יוצרים את העולם, אבל החוקים האלה הם לא בשבילכם, הם בשביל הדמויות. אתם מכתיבים את החוקים והדמויות חייבים לחיות לפיהם, ואם אחת הדמויות שוברת את החוקים, אתם חייבים להסביר איך היא עשתה את זה.

למה זה חשוב? אתן דוגמה לטעות שנעשתה בסדרת פנטזיה שיצאה לו מזמן – לא ננקוב בשמות – אחת הדמויות מדגימה יכולות שיגור ואז יוצאת למסע ארוך במעלה הר. לא היה שום הסבר לכך שהיא בוחרת לטפס על ההר ברגל במקום לשגר את עצמה וזה הכעיס הרבה צופים. במקרה הזה היה אפשר לתת לה מגבלה כלשהי או להסביר שיש משהו בהר הזה שמונע שיגור, כל פרק שני של מסע בין כוכבים עושה זאת. הסדרה איבדה את אמון הצופים כאשר היוצרים הזניחו את חוקי העולם.

עקביות מאוד חשובה כאן, חייבים להיות דברים שאי אפשר לעשות. ללא מגבלות העולם שלכם ובהמשך לזה הסיפור שלכם,  לא יהיה אמין. יש גבול בלתי נראה שאם תעברו אותו, הקהל לא ימשיך אתכם, הכישרון האמתי הוא לדעת איפה הגבול הזה עובר. האם זה כאשר טום קרוז נתפס על צדו של מטוס ממריא או מאט דיימון מגדל תפוחי אדמה על מאדים? הדבר בחשוב הוא לא לזלזל בקהל, הם רואים הכל.

נו, באמת

אם נחזור לפארק היורה יש סצנה אחת שתמיד ישבה לי לא נכון. בסצנת האקשן הראשונה הטי-רקס יוצא בצעדים אלגנטיים מהמכלאה שלו ותוקף את הגיבורים שלנו ורגע אחרי המכלאה הוחלפה במדרון תלול שממנו נופלים דוקטור גראנט והילדים. התסריטאי דייויד קאפ הסביר שספילברג שינה את זה לפני הצילומים והוא העיר לו שאין במכלאה הזו מדרון והקהל יתעצבנו על השינוי. ספילברג ענה לו שלאף אחד לא יהיה אכפת בגלל שיש טי-רקס על המסך. אז סתם שתדע, מר ספילברג, לי אכפת

שימו לב בפעם הבאה שאתם רואים סרט מה הם החוקים של העולם, מתי שוברים אותם והאם זה בצורה משכנעת.

לפרק מצוין עם דייויד קאפ על פארק היורה כאן.