רושם ראשוני - איך לכתוב סצנת פתיחה

כשלמדתי כתיבה יצירתית אמרו לנו מספר פעמים שהמשפט הראשון של הסיפור שאתם כותבים הוא הדבר הכי חשוב שתכתבו אי פעם. הגיוני, המשפט הראשון צריך לתפוס את הקורא, למשוך אותו לעולם של הספר, לתת לו רעיון ראשוני של מה שהוא נכנס אליו ולגרום לרצות להמשיך לקרוא. בסוגריים - בגלל זה אני שונאת הקדמות, לא רוצה הקדמה, תנו לקרוא את הספר.

על הדף

אחד ממשפטי הפתיחה המפורסמים ביותר הוא של צ'ארלס דיקנס בין שתי ערים - "היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים". עם שמונה המילים האלו דיקנס מכניס אותנו ישירות לתוך העולם של הרומן. אנחנו מבינם מיד שמדובר בסיפור היסטורי, בתקופה משמעותית לאנושות כנראה ושזה הולך לשחק תפקיד חשוב בסיפור.  

ב 1984 של ג'ורג' אורוול מתחיל בשני משפטים, אחד מהם רגיל ומשעמם והשני מעורר רגש - "יום אפריל צח וצונן. השעונים מצלצלים שלוש עשרה" מה זאת אומרת שלוש עשרה? יש שעה כזאת, האם הוא מתכוון לאחת אחר הצהריים. מי מדבר ככה? ברור לנו שמשהו פה לא בסדר.

האנטר תומפסון מתחיל את פחד ותיעוב בלס וגאס במילים הנצחיות "היינו בברסטו בקצה המדבר כשהסמים החלו להשפיע" וישר מכניס אותנו למצב הכללי של הספר ולחוש הומור המיוחד שלו, זה הולך להיות מסע מטורף.

על המסך

באותה מידה הסצנה הראשונה של כל סרט או סדרה מכניס את הצופים לפריים אוף מיינד של הסיפור, מסביר להם כל מה שהם צריכים לדעת ולהרגיש לגבי הסרט שהם עומדים לראות.

לסרט "הנוסע השמיני" יש את אחת מסצנות הפתיחה האהובות עליי, לא קורה בה כלום אבל היא מספרת המון. המצלמה מתקרבת באיטיות לספינת החלל נוסטרומו ומכניסה אותנו פנימה, הספינה שקטה וחשוכה, כל הצוות עדיין ישן, המוסיקה והשקט מכניסים אותנו לאווירה של פחד וניתוק. מה הולך לקרות כאן?

למרות שמדובר גם כאן בסרט חייזרים סצנת הפתיחה של  "מפגשים מהסוג השלישי" כמעט ההפך מ"הנוסע השמיני" ומסביר בדיוק את החשיבות של סצנת פתיחה. בלגן, רעש, סופת חול במדבר והמון אנשים מדברים בשפות שונות מנסים להבין אחד את השני ואת הסיטואציה. זה הולך להיות מסע רועש ומרתק ואנחנו שותפים אליו.

הזדמנות לרושם ראשוני

כיוון שאנחנו מדברים כאן בעיקר על כתיבה צריך לזכור שלפני שתצלמו את הסרט שלכם הרבה אנשים הולכים לקרוא את התסריט, לכן חשוב מאוד שהסצנה הראשונה הכתובה גם תתפוס את הקורא כמו ברומן טוב. המשפט הראשון של התסריט הוא הרושם הראשוני שתעשו על הקורא. שימו לב לזה –

Silent and endless.  The stars shine like the love of God...cold and remote.  Against them drifts a tiny chip of technology.